כהן ניסים נ' כלל חב' לביטוח "כלל וסע" מח' תביעות רכב

פסק דין

התובע הגיש תביעה זו, כנגד הנתבעת, המבטחת שלו, ע"ס 5,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים ביום 28.11.08.

הנתבעת פיצתה את התובע בסך 6,007 ₪, והתובע תובע את הפרשת הנזק בסך 3,000 ₪ בתוספת 2,000 ₪ בגין טרחה, עגמת נפש ועלבון.

עיקר המחלוקת הוא בתחום השמאות: השמאי מטעם התובע, מר אלי טולדנו, קבע את גובה הנזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונה בסך 10,380 ₪. השמאי מטעם הנתבעת, מר מוטי בנעים, קבע את כלל הנזק בסך 6,660 ₪, ומכאן המחלוקת.

כבר כאן יודגש, כי התובע תיקן את רכבו בפועל, תוך הסתמכות על חוות הדעת של השמאי טולדנו. הנתבעת העבירה למבוטח את הסכום שאיננו שנוי במחלוקת רק חמישה חודשים לאחר התאונה, ואת יתרת ההוצאה שהוציא, לא קיבל עד היום.

השמאי טולדנו בדק את הרכב מייד לאחר התאונה ולפני התיקון. השמאי בנעים לא בדק את הרכב כלל, אלא ערך את חוות דעתו רק על סמך חוות הדעת של טולדנו. כבר בנתון זה ניכרת עדיפות משמעותית לשמאי טולדנו, אם כי לא ניתן לשלול כי יהיו מקרים, בהם יהיה בידי בעל מקצוע מיומן לפגום בחוות דעת של בעל מקצוע אחר גם ללא בדיקה פיסית.

המחלוקת בין השמאים נגעה לשני נושאים: מוקדי נזק נוספים ומערת הפרקינג.

שלושה מוקדים לתאונה - השמאי בנעים ניכה מסכום הפיצוי את הנזק במוקד החזית ובמוקד הימני. התובע העיד כי הרכב נהדף עקב המכה מאחור אל הרכב שלפניו ולכן ישנה פגיעה קלה גם במוקד החזית. בעת ההדיפה, לטענת התובע שלא נסתרה, נפגע הרכב מרכב שעמד בימינו, ולכן לטענתו גם המראה ניזוקה (פרוטוקול מיום 24.3.10 ע' 1 ש' 23-24). התובע מסר תיאור דומה גם לשמאי הנתבעת בנעים: "בעל הרכב ציין בפנינו, כי בעת שעמד ברמזור בדרך נמיר תל-אביב פינת איינשטיין, לפתע הרגיש חבטה בחלק האחורי של הרכב, וכתוצאה מכל הרכב פגע קלות ברכב שלפניו... כנטען ע"י המבוטח כי בעת הפגיעה כנראה שהרכב סטה ימינה ופגע עם המראה ברכב שעמד לימינו".

קראתי שוב ושוב את חוות דעתו של בנעים ואת פרוטוקול עדותו, ולא מצאתי סיבה ראויה לפיה הפחית השמאי את הנזק בגין המוקד הקדמי והימני מהפיצוי. מדובר באירוע תאונתי אחד, כאשר לטענת המבוטח היו בו שלושה מוקדי נזק, לא הובאה כל ראיה או בדל ראייה לשלול או לפגוע בגירסת התובע בקשר לנסיבות התאונה. הניכוי בסעיף זה נראה על פניו מגמתי ולא סביר.

טענה קונקרטית אחת היתה בעניין המראה, שעליה ניכרו סימני הדבקה. לא הוברר בדיון אם ההדבקה נעשתה לפני התאונה או לאחריה, רק כדי להגיע למוסך, אולם מדברי התובע שלא נסתרו, כי המראה נפגעה בעת התאונה, ברור שנגרם לה נזק כלשהוא. על דרך האומדן ניתן להפחית 200 ₪ מעלותה, לנוכח מצב לקוי אפשרי של המראה קודם לתאונה.

מערכת הפרקינג - עיקר המחלוקת נגעה לנזק במערכת הפרקינג. השמאי טולדנו קבע כי היא ניזוקה בתאונה, והעריך ב- 2,171 ₪ את הפיצוי הנדרש לתיקונה, ואילו השמאי בנעים קבע כי לא נגרם נזק למערכת הפרקינג, כיוון שהרכב היה ב- DRIVE בעת התאונה. השמאי בנעים הוסיף וציין כי הקפיץ לא נשבר אלא רק השתחרר.

בעניין זה, הפגיעה במעכרכת הפרקינג, לאחר ששמעתי את שני המומחים, אני מעדיף את עדותו של טולדנו על עדותו של בנעים.

ראשית, התובע טען בהגינותו כי איננו זוכר אם בעת התאונה, כשעמד ברמזור, היתה ידית ההילוכים במצב DRIVE או במצב PARKING. לא ברור איפוא מדוע הניח בנעים כי מדובר היה במצב של DRIVE שאיננו יכול לפגוע לטענתו במערכת. השמאי טולדנו אף העיד, כי גם במצב DRIVE, יש סבירות שמעוצמת המכה ישבר הקפיץ. שנית, התובע העיד כי לפני התאונה לא היתה כל בעיה במערכת הפרקינג, ולאחר התאונה נוצרה הבעיה. עובדה זו מטילה נטל כבד על מי שטוען כי הפגימה במערכת לא נגרמה נוכח התאונה. שלישית, השמאי טולדנו בחן בשטח את המערכת מבחינה פיסית, וקבע כי הקפיץ נשבר, השמאי בנעים נתן את חוות דעתו רק על סמך התמונות. בעניין המחלוקת אם הקפיץ שבור או רק משוחרר, יש איפוא עדיפות של ממש לשמאי שבדק את המערכת בפועל. רביעית, השמאי טולדנו שיתף את בית המשפט בלבטיו, ואילו השמאי בנעים היה מגמתי ונחרץ. אופן העדות של טולדנו, שכנעני כי הצדק עימו. השילוב של כלל הנתונים הללו מביא למסקנה כי יש להעדיף את עדותו של טולדנו בעניין זה. לפיכל אני קובע, כי בדין קבע השמאי טולדנו כי יש צורך בתיקון מערכת הפרקינג.

בהתאם לקביעתי דלעיל, אני קובע כי כלל הנזק לרכבו של התובע בגין התאונה, עומד על סך של 10,180 ₪ (קביעת השמאי טולדנו בניכוי חלקי של 200 ₪ בגין המראה). לסכום זה יש להוסיף 600 ₪ בגין שכ"ט השמאי, ולהפחית 1,254 ₪ דמי השתתפות עצמית, ו- 6,007 ₪ שהתובע כבר קיבל, ובס"ה 3,519 ₪.

בגין נזקים עקיפים תבע התובע 2,000 ₪, ואני נכון על דרך האומדן להוסיף 600 ₪ נוספים.

התובע הוסיף וטען כי בהתאם לתנאי הפוליסה שהוגשו וסומנו ת/1, לא היה כלל מקום לקבל את חוות דעתו של בנעים, באשר אם חולק המבטח על חוות דעת השמאי של המבוטח, בהתאם לפוליסה עליו לשלוח שמאי מטעמו בתוך יום אחד, ועוד טרם התיקון. משקבעתי את שקבעתי לעיל, אני משאיר בצריך עיון טענה מעניינת זו.

יחד עם זאת, גישה זו תואמת לדעתי את ההלכה הפסוקה. מבוטח נסמך על חוות דעת שמאי ומוציא הוצאות. על דרך הכלל, בהעדר הוכחה לנסיון מכוון ל"ניפוח" או הונאה, נראה שמוטב לפצות את המבוטח על הנזקים שנגרמו לו.

כך קבע לאחרונה כב' השופט נווה:

"לשמאי תפקיד כפול ולצערי הדבר נשכח מפעם לפעם. שמאי הרכב נדרש להעריך את הנזק שנגרם ברכב וזהו תפקידו המרכזי. דיני הנזיקין מלמדים, כי יש להחזיר מצב לקדמותו, אך תוך כדי עמידה בחובות הקטנת הנזק ובעניין הזה לשמאי יש תפקיד נוסף, שכן תפקידו גם למנוע מצב שבו לא יעמוד המבוטח בחובות הקטנת הנזק, ויקלע אח"כ לסיטואציה שבה לא מוחזר לו הכסף ששילם, או שהבטיח לשלם, בשיק עתידי לבעל המוסך שכבר ביצע את העבודה..." (תא"מ (קר') 23345-08-09 בועז יהודה ארד נ' הראל , תק-של 2010(1), 36865). .

נמצא איפוא, כי הדרישה שחוות דעת החולקת על השמאי מטעם המבוטח תוצג בהקדם האפשרי ועוד טרם התיקון, היא גישה העולה בקנה אחד עם תכלית חוות הדעת ועם השכל הישר, ובענייננו, אין ספק כי חוות הדעת של בנעים הוגשה זמן רב לאחר מכן.